החלטה בתיק בר"ע 41097-07-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופטת שרון אלקיים ונציגי הציבור גב' מירה ארינובסקי וגב' חגית פורת; סע"ש 2567-06-13), מיום 3.7.13, בה נדחתה בקשת המבקש להורות על ביטול החלטת התעשייה האווירית לישראל בע"מ לסיום עבודתו ועל השבתו של המבקש לעבודתו.

2.     על פי העובדות הלכאוריות שנקבעו בהחלטת בית הדין האזורי, המבקש הועסק בתעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן - המשיבה) החל משנת 1987 בתפקיד של מכונאי מטוסים. בשנת 2000 נשלח המבקש לשמש כמנהל תחנת שירות של המשיבה בעיר באקו שבאזרבייג'ן. המבקש ביצע תפקיד זה במשך כשבע שנים. ביום 22.8.11 הוגש נגד המבקש ושני עובדים נוספים כתב אישום בעניין מעשים שבוצעו במהלך עבודתם באקו. ביום 29.11.12 הורשע המבקש, עלפי הודאתו, בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 418 ו - 420 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. על המבקש הוטל עונש מאסר על תנאי וכן קנס בסך של 5,000 ש"ח. ביום 24.4.13 נשלח למבקש זימון לשימוע ליום 5.5.13. לבקשת יו"ר ארגון עובדי המבקשת נדחתה ישיבת השימוע ליום 19.5.13. ביום 13.5.13 שלח המבקש מכתב, באמצעות בא כוחו, במסגרתו נטען כי הסמכות לדון בעניינים משמעתיים מסורה לוועדת הבירור ולא לוועדת השימוע ועל כן מבוקש לבטל את ישיבת השימוע ולזמן המבקש לדיון בפני ועדת בירור. ביום 16.5.13 השיבה המשיבה כי טענות המבקש נבדקו והוחלט כי מועד השימוע יוותר על כנו, וכי במסגרת ישיבת השימוע תינתן למבקש הזדמנות להשמיע טענותיו גם בעניין הפורום המתאים לכך. עוד הוסיפה המשיבה כי אם המבקש לא יופיע לשימוע ייחשב המבקש כמי שמוותר על זכותו להשמיע טענותיו. המבקש לא התייצב לישיבת השימוע. ביום 27.5.13 נמסר למבקש מכתב, הנושא כותרת "החלטה". בהחלטה נבחנו טענות המבקש באשר לפורום המתאים, לנסיבותיו האישיות, ולנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע, תוך מסירת הנמקות והתייחסות לטענות המבקש. ביום 30.5.13 נמסרה למבקש הודעה לפיה עבודתו תסתיים לאלתר וכי המשיבה מוותרת על נוכחותו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. ביום 22.6.13 הגיש המבקש בקשתו לבית הדין האזורי.

3.     בהחלטה, מושא הבקשה שלפני, קבע בית הדין האזורי כי בהתאם להלכה הפסוקה ובנסיבות העניין, משהמבקש הוזמן לישיבת השימוע להשמיע טענותיו וסירב להופיע יש בסירובו ויתור על זכות הטיעון. על כן, רשאית הייתה המשיבה להחליט על פיטורי המבקש על סמך טיעוני המבקש ונסיבותיו האישיות. ככל שהמבקש ביקש לטעון טענות נוספות, היה עליו להתייצב לשימוע ולא לכבוש טענותיו ואז לטעון בדיעבד כי לא נשקלו כל השיקולים הרלוונטים. בית הדין קבע כי המשיבה שקלה את כל טענות המבקש בעניין הפורום המתאים, וקיבלה החלטה מנומקת, לפיה אין לקיים הליך משמעתי בפני ועדת הבירור אלא במסגרת ישיבת השימוע. זאת מאחר שההחלטה לפטר המבקש התקבלה בהתאם לסעיף 91 להסכם הקיבוצי ומבוססת על הרשעה פלילית. בית הדין דחה טענות המבקש לפיה החלטת המשיבה נגועה בניגוד עניינים ובמשוא פנים. נקבע כי ממכלול טענות המבקש נראה כי המבקש מנסה להטיל את האחריות למעשיו על המשיבה, וזאת לאחר שהורשע בדין.

4.     עוד נקבע כי החלטת הפיטורים לא התקבלה תוך הפרת עיקרון האחידות והענישה. שכן עניינו של המבקש שונה מיתר העובדים שהוחלט שלא להגיש נגדם כתב אישום ושעניינם יתברר בוועדת הבירור. בי"ד סבר כי הפרשנות שנתן המבקש להוראות פרק יב להסכם הקיבוצי אינה מתיישבת עם לשון ההסכם, הגיונו הפנימי של הפרק ותכליתו. משאין מחלוקת כי המבקש הורשע בעבירת פשע ומעשיו החמורים כוונו כנגד המשיבה, היתה רשאית המשיבה לסיים את עבודת המבקש לפי הוראות סעיף 91 להסכם הקיבוצי ולפטר המבקש. בית הדין הבהיר כי התקבלה הסכמת ועד העובדים להליך פיטורי המבקש. אשר על כן, נוכח המפורט בהחלטה, נקבע כי לא עלה בידי המבקש בשלב זה להוכיח כי נפלו פגמים בהחלטה לסיים את עבודתו, המצדיקים ביטול הפיטורים והשבה לעבודה. בבחינת מאזן הנוחות נקבע כי הנזק שעשוי להיגרם למשיבה בהחזרת המבקש לעבודה יהיה גבוה מהנזק שעלול להיגרם למבקש. מאחר שבאכיפת יחסי עבודה יש כדי לפגוע בפררורגטיבה הניהולית של המשיבה לסיום העסקת עובד שהורשע בביצוע עבירות חמורות כנגד המשיבה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשתו לרשות ערעור שלפני.

5.     למבקש טענות רבות. המבקש חזר על טענותיו בפני בית הדין קמא וגרס כי פוטר ללא שימוע, על בסיס קבלת הסכמה אפריורית של ועד העובדים, בניגוד לקבוע בהסכם הקיבוצי החל על המשיבה, ומבלי שנשקלו מכלול השיקולים הרלוונטים לפיטורים טרם מתן החלטה, לרבות נסיבותיו האישיות. המבקש הלין כנגד קביעות פסק הדין הפלילי בו הורשע. המבקש גרס כי בית הדין קמא לא נתן משקל בהחלטתו לכך שמדובר במעסיק ציבורי, עליו חלות נורמות ציבוריות. לטענת המבקש, הרשעתו בהליך הפלילי אינה מביאה לכך שפיטוריו יהיו אוטומטים. קל וחומר נוכח העובדה כי מעשיו הפלילים נעשו בהסכמה שבשתיקה מצד הנהלת המשיבה, כחלק משיטה קיימת. לסברת המבקש, בית הדין קמא שגה בקובעו כי די בהסכמת הוועד לפיטורים וכי לא מדובר בהליך פריטטי בו קיימת חובה לשתף הוועד בהליך ובהחלטת הפיטורים. המבקש טען כנגד קביעתו העובדתית של בית הדין קמא לפיה הועד היה מעורב בהליך פיטוריו. המבקש הדגיש כי לא ויתר על זכות השימוע, בניגוד לנקבע בבית הדין האזורי וכי היה על המשיבה לפצל את ההחלטה בדבר הפורום המתאים ובדבר פיטורי המבקש לשתי החלטות נפרדות. לטענת המבקש, עצם ניהול הליך פיטורים וקבלת הסכמת הוועד מראש לפיטורים מלמדת כי לא הייתה כוונה לנהל הליך ראוי בעניינו. המבקש הדגיש כי בית הדין קמא שגה עת קבע כי החלטת הפיטורים אינה סובלת מניגוד עניינים ומשוא פנים וכי נוכח משוא פנים זה היה על המשיבה להעביר הדיון לוועדת בירור. בנוסף טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, בנסיבותיו האישיות.

5.    לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי ובחנתי טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה לרשות ערעור. המבקש עותר למתן סעד של השבה לעבודה. סעד זה לא יינתן בנקל אלא במקרים חריגים ובהתחשב בין היתר בנסיבות הפיטורים (ראו, למשל, ע"ע 215/03 נורית ענבר - יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, ניתן ביום 3.11.2006). המקרה שלפני אינו ממין מקרים אלו. בנוסף, לא שוכנעתי כי נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 26 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, שניתנה על סמך העובדות הלכאוריות שהובררו בפניו, בשלב זה, ולאחר שבית הדין קמא שמע את טענות הצדדים בכתב ובעל פה. בית הדין האזורי מצא כי העובדות הלכאוריות מלמדות שהליך סיום עבודתו של המבקש התקיים כדין בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וכי משהוזמן המבקש לישיבת השימוע  וסירב להופיע, יש בסירובו ויתור על זכות הטיעון ואין לו להלין אלא על עצמו. החלטת בית הדין קמא מפורטת ומנומקת. לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית במסקנת בית הדין האזורי, לפיה בבחינת מאזן הנוחות נוטה הכף לטובת המשיבה, בנסיבות סיום העסקת עובד שהורשע בביצוע עבירות חמורות נגד המשיבה, שפגעו במערכת יחסי האמון המתחייבת בין הצדדים. טרם חתימה נעיר כי אין באי מתן הסעד בשלב זה של הדיון כדי למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל סעד אשר ימצא לנכון בתום הדיון, לאור מכלול הראיות שיובאו בפניו ולאחר שיהיה בידו לבחון באופן יסודי טענות המבקש במסגרת התובענה העיקרית. אשר על כן, במצב הדברים האמור, דין הבקשה להידחות.

6.   סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ט"ז אב תשע"ג (23 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: